נאמר בפסוק “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות” והפירוש בזה שאותם הניסים והנפלאות שאנו עתידים לראות בגאולה האמתית והשלימה הם בדוגמת הנפלאות שעם ישראל ראה במצרים אך נעלות באין ערוך
והנה, אחד הנפלאות ביציאת מצרים היה מה ש”ה’ נתן את חן העם בעיני מצרים “וַיַשְאִילּום” אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אותם המצרים שעינו ושיעבדו את עם ישראל, לפתע מוסרים להם מרצונם הטוב כלי כסף וכלי זהב. מסביר הרבי שעניין זה מעיד שהגאולה לא הייתה רק היציאה ממצרים אלא שמצרים עצמה נגאלה והפכה למציאות שמכירה בבורא עולם ומנהיגו. וכפי שרואים היום במוחש איך שמעצמות גדולות בעולם (שהם בדוגמת מצרים), שבעבר דיכאו את עם ישראל, כיום מכירות בנו בתור העם הנבחר, רואים במוחש ממש איך שהחושך עצמו נהפך לאור.
אך איך עניין זה – שחושך הגלות נהפך לאור של גאולה – נוגע לחיינו היום יומיים (מלבד הידיעה שעניין זה הוא מנסי הגאולה) ?
אולי ניתן להסביר ע”י מה שמצינו בגמרא שבעת חורבן הבית נכנסו נכרים לקודש הקודשים ומצאו את הכרובים שעל הכפורת חבוקים זה בזה (דבר שמעיד על קירבה בין עם ישראל לקב”ה .(ולכאורה הדבר תמוה שהרי זהו דבר והיפוכו, מצד אחד ירושלים ובית המקדש נחרבים, ומצד שני זהו זמן של קירבה בין ישראל לקב”ה?!
מסביר הרבי, שכל מציאות של רע גלות וחורבן הוא ענין חיצוני, ובפנימיותו הוא טוב וגאולה, רק שצריך ללמוד לראות את הפנימיות. ויסוד זה )מה שהרע והיסורים הוא ענין חיצוני אבל בשורשו ולאמיתתו הוא טוב נעלה( מסביר אדמו”ר הזקן בתניא שלו במספר מקומות. ב’ליקוטי אמרים’ נאמר שהרע והיסורים מגיעים ממקור נעלה אפילו יותר מהטוב הגלוי ושהיסורים והרע בעולם הזה הם קרבת ה’ ממש, ועוד ב’אגרת התשובה’ כתוב שבמעט יסורים בעולם הזה נפטרים מהרבה יסורים בעולם הבא ולכן צריך לשמוח ביסורים, וב’אגרת הקודש’ מוסיף שלאמיתו של דבר “אין רע יורד מלמעלה והכל טוב בתכלית”,”רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע” ועוד שהקושי והיסורים הם רק במטרה לנסות את האדם, ובאמת כאשר האדם מתבונן שבאמת שורש הרע הוא טוב גמור רק שאינו מושג, על ידי זה פועל האדם שהרע המדומה מתעלה לשורשו ומתגלה הטוב האמיתי כאן למטה בגשמיות העולם.
על דרך הסיפור הידוע של נחום איש גם זו שנשלח בשליחות אל הקיסר עם תיבה מלאה אבנים טובות ומרגליות בדרך עצר לשהות במלון, ובמהלך הלילה באו שודדים וגנבו את האבנים טובות, ובמקום מילאו את התיבה בעפר, למחרת כשראה זאת נחום איש גם זו אמר “גם זו לטובה” והמשיך בדרכו אל הקיסר, בהגיעו לארמון פתחו המשרתים את התיבה וראה הקיסר שהיא מלאה עפר, מיד רצה הקיסר להרוג את נחום איש גם זו, ששוב חזר אמר ש”גם זו לטובה” לפתע נגלה אליהו בדמות אחד משרי הקיסר ואמר שאולי עפר זה הוא עפר מיוחד וכשיזרקו אותו לשמים יהפוך עפר זה לחיצים.
וכך היה, באותו זמן הקיסר נלחם המדינה שלא הצליח לכבוש וכשהשתמש בעפר זה וזרקו אותו לעברם באמת הפך לחיצים כנגד האויב. מסביר האדמו”ר הזקן שאצל כל הצדיקים קיימת התבוננות זו – שהרע לאמיתתו הוא טוב, אך המיוחד אצל נחום איש גם זו שע”י התבוננות זו הביא את הרע אל שורשו ובנוסף גם המשיך את אותו הטוב האמיתי למטה בגשמיות העולם. וכיום רואים דבר נפלא, שעל ידי לימוד תורתו של הרבי בין אם ליקוטי שיחות מאמרים אגרות קודש ועוד…
הרבי מקנה לנו את היכולת להסתכל על מציאות העולם שאנו חיים בו היום באופן אמיתי ופנימי, לומדים לראות את האמת והטוב הנמצא בכל דבר. וכפי שמציאות הגאולה מתגלה כיום בעולם הגדול כך המציאות של הטוב והגאולה צריכה להתגלות אצל האדם (עולם קטן) בחייו הפרטיים. צריך ללמוד להתבונן על הקושי והרע באופן גאולתי, צריך לדעת שדווקא במקום הקושי וההתמודדות איפה שהיצר נלחם ביותר, שם גופא נמצאת הגאולה הפרטית של האדם ולכן הפתרון הוא לא “לברוח” מהקושי אלא אדרבא להתבונן שבתוך הקושי נמצאת הגאולה ולהתמודד עם הקושי בכל יום מעט מעט עד שמתגלה שורשו האמיתי, שהוא באמת טוב.