ב”ה, גם אני זכיתי להיקרא בשם התואר והמעלה- ‘חוזר בתשובה’ או ‘בעל תשובה’ (שיש הדורשים אותו לשבח ויש הדורשים אותו לגנאי). ות”ל, זכיתי להיות בחור ישיבה כמה שנים- שחצי מהן היו ב 770 ‘בית חיינו’, ‘תיבת נח’ של זמננו.
אם אנסה לסכם את התהליך שעברתי במשך זמן זה, אחלק אותו באופן כללי לשלושה שלבים:
שלב ראשון– התקרבות לעולם היהדות והחסידות ע”י שליח של הרבי באיזור מגורי, שהדגש בעיקר על השינוי התודעתי- השינוי פנימי.
שלב שני– ההחלטה להיכנס לישיבה, ולעזוב את המקום בנפש של- ‘ולא שינו את שמם לשונם ולבושם’, שהדגש בעיקר הוא- לפתח לחזק ולהעמיק את השינוי הפנימי, שזה כמובן נעשה במיוחד על ידי לימוד תורה כמותי ואיכותי יותר, ובד”כ ממילא- זה מקבל ביטוי גם בפן החיצוני יותר (מחשבות טהורות יותר, דיבורים נקיים יותר, לבושים יצוגיים ומכובדים יותר).
שלב שלישי– אני כבר לא בתהליך של הסתגלות למקום ולמסגרת החדשה אלא אני כבר חלק ממנה, אני אוהב אותה וקשור אליה, ואני מייצג אותה. זו היא הסביבה הטבעית שלי- כאן נולדתי, כאן גדלתי והתפתחתי, וכאן
גם תהיה קבורתי.
בג’ התקופות הנ’’ל, יצא לי כמובן להתדבר, לשוחח, ולהתוועד עם עוד רבים וטובים מה’בעלי תשובה’. וביני לביני, שמתי לב, שהקושי המשותף והמרכזי שלנו(ובצדק כמובן)- הוא להתנתק מהעבר השלילי, שזה הקליפות
הגסות שחייבים להסיר! זה יכול להיות מידות הטבועות בנפש(כעס, עצבות, ליצנות וכו’), ויכול להיות הרגלים שהתפתחו עם הזמן ע”י הסביבה שבה גדלנו (להיות ער בלילה ולקום מאוחר ביום, הצורך בתנאים גשמיים מסויימים דווקא וכו’). וקושי זה אינו מתבטא רק בעבודת ה’ הפרטית של ה’בעל תשובה’ (בינו לבין עצמו)- אלא שכמובן משליך מייד גם על הקשר שלו עם הסביבה, ובפרט כאשר מדברים על בחורי ישיבה מבית.
ובמשך זמן, חולפות בראשי המחשבות… “למה הרעתה לעם הזה”? איך זה שלומדים מתפללים ומתוועדים וכו’- ובד בבד יכולים להימצא בשאול תחתית(“וירדו חיים שאולה”).
אז נכון שיש כאן תהליך, ותהליך שבוודאי לוקח זמן, אבל התחושה שלי היא.. שבפאזל הזה חסר חלק מרכזי וחשוב ביותר!
ובחלוף הזמן.. כאשר אני צולל עמוק יותר ויותר לעולמה של ליובאוויטש, ונחשף לעוד ועוד הוראות ושיחות של הרבי, אני מתחיל להבין… ‘עשה לך רב’! חסרה ההדרכה! והדרכה צמודה! אני מבין, שבשביל להצליח להסיר את אותם המידות או ההרגלים הנ”ל- לא מספיק ללמוד חסידות ולהיות בהתוועדויות וכו’, אלא צריך משהו נוסף עקרי וחשוב- שהוא הלב של הכל! וזה הוא- הדרכה צמודה! אדם שעבר תהליך דומה- שמכיר את הקשיים האלו מקרוב, אדם שחווה את השינוי הקוטבי הזה על בשרו(שגם אמא שלו חשבה שסיממו אותו או שהוא סתם השתגע יום אחד).
ואדם זה מבין ויודע איך ניתן לעזור ולהדריך לא רק בתחילת הדרך (שלב ראשון)- אלא גם בהמשכה, כאשר הבחור נכנס לישיבה רגילה (שלב שני). ושם צריך לצלוח ולעבור את ה’טירונות’ המפרכת אצל בחורי הישיבה, את ה’קורסים’ המיוחדים על התנהלותו והנהגתו של ‘תמים’, והקשה מכל- ה’גיבושים’ האין סופיים..
וניתן מס’ דוגמאות שממחישות את חשיבותו של ה’משפיע’ בתהליך התשובה: לדוגמא: יש מידות או הרגלים- שרק הזמן ביחד עם השהות בישיבה ישנה אותם, ולכן- אין מה להילחץ ולחשוב שאתה “פרא אדם” ו”שבירתו
היא תקנתו”, אלא הזמן בישיבה יעשה את שלו. וישנם מידות או הרגלים- שאפשר וצריך לשנות אותם מייד! כגון לא להוציא בדיבור כל מה שעולה לך במחשבה- שכידוע עד כמה הדיבור משפיע על האדם, ולכן אסור לאדם
לומר ‘לשון הרע’ על עצמו. ואמנם אתה “אמיתי” ו”דוגרי” וכו’, אבל יחד עם זאת – צריך לדעת לסנן.
דוגמא נוספת: רובם ככולם של ה’בעלי תשובה’ לאחר זמן קצר – כבר חושבים על חתונה, והרבה פעמים ה’עשה לך רב’ צריך להסביר בטוב טעם ודעת- עד כמה בחירה זו היא מוטעית כרגע (מכל מיני סיבות שאין כאן המקום לפרטם). ומאידך, כאשר ישנם בחורים שכבר הגיעו לשלב זה- הם ממש צריכים את ההדרכה וההסברה בכל הנושא הזה. שישנם הנוטים לחשוב, שמכיון ש’בעלי תשובה’ באו מהעולם בחוץ, וכבר עברו כמה מערכות יחסים- הם פחות צריכים הדרכה בעניין, וזוהי טעות גדולה, ואדרבה. כי אמנם ישנם דברים שבהם הם פחות צריכים הדרכה בגלל העבר שלהם, אבל היא הנותנת- בדיוק בגלל זה ישנם הרבה דברים אחרים שבהם הם כן צריכים ייעוץ והכוונה.
ותפקידו של ה’משפיע’ להורות לו ולהדריכו- “איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם”. וגם כאשר נהפוך המטבע לצד שני, ונגלה את מעלותיהם המדהימות של ה’בעלי תשובה’, לדוגמא: הרצון העז להשתנות ולעשות כל מה שנדרש, עד כדי מסירת הרצון כפשוטו. ששלב זה בד”כ נמצא בתחילת הדרך- אסור ל’משפיע’ לאפשר ש’זמן השיא’ הזה לא ינוצל באופן המוצלח ביותר. כי לאחרי האור הגדול והתחושה של “והיה הוא ושמו בלבד”- מגיע הצמצום בדרך סילוק (כידוע בדא”ח), ואז אפשר להיתפס עם המכנסיים למטה, וכידוע ש”לכל שבת יש מוצאי שבת”.
דוגמא נוספת: כישרונות מולדים או כישרונות שנרכשו עם הזמן כגון נגינה, שירה, יכולות ספורטיביות, יכולות לימודיות, יכולות צבאיות וכו’- ה’משפיע’ צריך לדעת מהן, ולעזור ל’בעל תשובה’ לקבל החלטות נכונות בקשר אליהן, כי יש מהן שצריכים להזיז הצידה כרגע או בכלל, ויש מהן שצריכים לדעת לשלב בתוך החיי יום יום הישיבתיים, ובשלב הבא גם המשפחתיים. כמובן שישנן עוד ריבוי דוגמאות שעל ידן אפשר להמחיש את זהותו של ה’בעל תשובה’ בתהליך התשובה שלו, אבל העיקר הוא- ההבנה וההפנמה עד כמה ישנו צורך אמיתי בהדרכה נכונה ויסודית, מהרגע שהבחור נכנס לכותלי הישיבה(ועוד לפני) ועד שמוצא עצמו מתחת לחופה
ועד בכלל.
ודבריו של הרבי הריי”ץ מדברים הם בעד עצמם: “ימים יבואו, ודור הצעיר יבוא בתביעה נפשיית אל כל
מנהיגיו, ובפרט אל מנהלי הישיבות וראשיהם.. מפני מה לא הוריתם לנו את דרך החיים בחיים היום יומים,
לאמר- איך עלינו להתפלל.. איך עלינו ללמוד.. איך עלינו לקיים מצותיו.. ומה נאמר ומה נצטדק ביום ההוא?.. עלינו כולנו, ועל הנהלות הישיבות ביחוד, לסדר את עבודתנו ובפרט להתאים את תכנית לימודי הישיבות והנהגותיהם.. שתהי הישיבה בית חינוך אשר שם מחנכים את התלמיד להיות יהודי שלם בגופו (מצות) בנשמתו (תפלה) ובתורתו… (ראה מכתב הנ”ל בהקדמה ל’קונטרס העבודה’, וראה ‘ספר השיחות’ ת’ש עמ’ ק’ע).
אז ישנו השלב הראשון- שבו האדם מרגיש שנשמתו היא היא המחיה את גופו, ה”אורות” שבהתחלה, וכנ”ל- השינוי הוא בעיקר פנימי ותודעתי.
ואח”כ השלב השני- שעליו נאמר “כלים ריקים אל תמעיטי”, שמחליטים להיכנס לישיבה ולהיבנות באופן יסודי חזק ואיתן, וכנ”ל- שינוי שמתבטא גם בפן החיצוני, כגון- החברים הלבושים וההנהגה היום יומית. ובשני שלבים אלו- ההדרכה היא קריטית! כידוע דברי הרבי בנוגע לחינוך הילד בשנותיו הראשונות- שהם עיקר השנים שבונות את הילד ומעמידות אותו על תילו. ואם נוסיף לכך את דברי הרבי בנוגע לגילו של האדם- שאין זה תלוי במה שכתוב בתעודת הזהות, שיש כאלה שהם “באים בימים” בגשמיות אמנם ברוחניות הם
כמו ילד קטן שמשחק מתחת לשולחן- נקבל תמונה ברורה לחשיבות שיש בהדרכת ה’בעלי תשובה’ בתחילת דרכם.
אבל… דמותו של ה’משפיע’ בהחלט לא מסתיימת כאן אלא חייבת להמשיך לשלב השלישי- ואולי זהו השלב הקשה והחשוב ביותר. ולמה? כי מצד אחד-
בשלב זה כבר אין “אורות”(ואפילו לא “הארה דהארה דהארה”), ואדרבה- ה’רשימו’ מהעבר נותן את אותותיו, והנה הקערה התהפכה על פיה- והאדם מרגיש שגופו הוא הוא המחיה את נשמתו. ומצד שני, הזמן עושה את שלו…
אתה כבר לא דומה לאדם שבתמונה התלויה על המקרר של אמא, שלב שבו הכישרון המאפיין שלך זה כבר לא הכדורגלן שכולם הכירו, שלב שבו אתה דמות תורנית לכל דבר ומייצג לא פחות ולא יותר- את הרבי! ויתירה מזו, צריך להתקדם הלאה, לשלב כזה- שאתה כבר לא מתעסק עם הסרת הקליפות הגסות כנ”ל, שב”ה ת”ל אתה כבר לא אוחז שם! עכשיו אתה מתחיל לחפש בדקות- ולמצוא בגסות. שלב שבו החברים שלך הם לא רק ‘בעלי תשובה’ אלא גם ‘דתיים מבטן ומלידה’ וגם איתם אתה מוצא דו-שיח ונושאים ‘חמים’ לדון בהם, ויש לך המון מה לקבל מהם ולתת להם- בכל התחומים! שלב כזה- שלא רק שאינך מחפש לגור באיזה ‘כפר’ מרוחק שכולם שם ‘בעלי תשובה’(שאולי בדרך ה’צחות’- על זה אמר רבינו הזקן ב’הקדמת המלקט’ “וסמוכות שלה”) אלא אתה כבר חלק מקהילת אנ”ש “דמדינתנו” אתה כבר נמצא בשלב שבו 770 זה הבית האמיתי שלך! ובקיצור בלשון הקבלה והחסידות: “אורות דתוהו בכלים דתיקון”.
ולמעשה.. בגלל כל מיני סיבות כאלה ואחרות, התהליך הנ”ל שצויין- לא תמיד מצוי אם בכלל. ולכן, בוודאי שיש לעורר ולהזכיר ולהדגיש בחשיבותו של ה’עשה לך רב’ בכלל- שזהו בקשה נפשית של הרבי, ובפרט אצל ‘בעלי
תשובה’ כנ”ל! ושכל אחד ואחד (ומתחיל בעיקר מה’ראשיכם’)- יעשה החשבון נפש בעניין זה, )ובפרט שכבר נמצאים עמוק בתוך חודש אלול( וכדברי הרבי- “ואף ש’אין צועקין על העבר’, הרי הדיוק בזה- ש’אין צועקין’
דווקא, אבל בוודאי שצריך להיות התיקון בעניין”. ולפי כל הנ”ל, כאשר ישבנו וחשבנו באיזה אופן צריכה להיות ההתנהלות של ישיבתנו, כמובן שהדבר הראשון העקרי והחשוב ביותר, שהוא מבחינתנו ה’דגל’ של הישיבה- היא ההדרכה האישית של הבחורים. בישיבתנו העמדנו לעצמנו ‘מטרת על’- לעבוד עם כל בחור ובחור באופן הכי יסודי, לעזור לו להתמודד עם מה שהיה לו בעבר וכו’ ולתת לו יסודות חזקים לעתיד. על כל בחור יש לנו תמונת מצב איפה הוא נמצא בעבודת השם שלו, ואיך אנו פועלים בכדי לקדם אותו. ולכן, אין בחור בישיבה- שאין לו קשר אישי עם הצוות.
אין בחור בישיבה- שלא מקבל תשומת לב והדרכה אישית. זו אבן היסוד שעליה עומד הכל! שבעז”ה נזכה כולנו לקיום היעוד של ו”אשיבה שופטייך ויועצייך כבתחילה”, ש”מלך ביפיו תחזינה עיניך”- תכף ומייד ממש!
לפרטים נוספים על הישיבה שלנו ניתן לעבוד לעמוד: ישיבה לחוזרים בתשובה ולהתרשם.
