הרב שבתאי סלבטיצקי, שליח הרבי לאנטוורפן, בלגיה, מספר:
“במהלך התוועדות חסידית שהתקיימה בביתי, נכח אדם כבן שלושים מבריסל. הוא היה מוכשר באופן יוצא מן הכלל וממונה על מערכת המחשוב של השוק האירופאי המשותף. כתוצאה מהתוועדות זו הוא התחיל להתקרב לתורה ולמצוות, להניח תפילין ובמשך הזמן קיבל על עצמו מצוות נוספות עד שהוא קיבל על עצמו אורח חיים יהודי כמעט מלא. הזמנתי אותו כמה פעמים להשתתף בארוחות השבת בביתנו, אך הוא כל הזמן אמר לי שלא יכול לבוא כי הוא נוסע לאיטליה בסוף כל שבוע. הבנתי שהוא מסתיר משהו, אך לא רציתי להתערב בעניינים הפרטיים שלו. בהזדמנות מסוימת, לאחר פגישה באווירה טובה ולאחר אמירת ‘לחיים’ נפתח לבו, והוא אמר: “אני רוצה לספר לך משהו שמכביד על לבי. הכרתי בחורה שאינה יהודיה באיטליה, והחלטנו להתחתן. כעת חזרתי ליהדות ואני מקפיד על שמירת המצוות, אבל אני פשוט לא יכול לנתק את הקשרים שלי עם הבחורה הלא יהודיה. זה פשוט בלתי אפשרי לא להתחתן איתה…..” הצעיר הוסיף: “אמרו לי שהיא יכולה להתגייר, אבל לדעתי גיור זה דבר קדוש מדי כדי לנצל אותו למען האינטרסים האישיים שלי”. הפגשתי את הבחור עם רבנים שונים, ביניהם הרב קרייזווירט, רבה הראשי של אנטוורפן. כל אחד מהם הסביר לו שקשריו עם הגויה אסורים. חלקם אף איימו עליו מה יקרה לו בעולם הזה ובעולם הבא, אבל אף לא אחד מהם הצליח לשכנע אותו להפסיק את קשריו עימה.
אמרתי לבחור: “בוא ניסע לרבי.” היה זה בחודש כסלו באמצע שנות השמונים. כשהגענו למרכז ליובאווטיש ב – 770 הסברתי לו שאפשר לדבר עם הרבי במשך כמה רגעים קצרים כאשר בימי ראשון הרבי מחלק דולרים על מנת לתת לצדקה. עם זאת עומד ליד הרבי המזכיר והוא עשוי למנוע ממנו לדבר עקב התור הארוך של האנשים המחכים לקבל את הדולר מידו של הרבי. “היה נחוש בדעתך”, הוריתי לו. “תגיד לרבי מה שיש לך בלבך. הצעתי לו לתכנן מראש מה שברצונו לומר בקצרה כדי לא לעכב את האנשים העומדים בתור אחריו.
שנינו עמדנו ביחד כאשר הגיע תורנו לעמוד מול הרבי, יכולתי לראות שהבחור התרגש מאוד כאשר עמד פנים אל פנים מול הרבי, ולא הצליח להוציא הגה מפיו. הרבי הביט בו במבט חודר והחזיק שטר של דולר בידו מבלי למסור לו אותו. בינתיים ידידי הצעיר חזר לעצמו ונרגע קצת. הוא פנה לרבי ואמר: “יש לי בעיה: יש לי חברה לא יהודיה. החלטתי להתחתן איתה, ואיני יכול להתגבר על עצמי”. הרבי אמר לו: “אני מקנא בך”. הבחור היה בהלם הרבי הוסיף והסביר: “ה’ מנסה כל אדם, הניסיון הוא כמו סולם. אתה לא יכול לעלות (להתקרב) אל ה’ ללא ניסיונות. ה’ נותן לך נסיון כי הוא מאמין שאתה מסוגל לעמוד במבחן. ה’ הושיט לך כעת סולם שבאמצעותו אתה יכול לעלות ולהתקרב אל ה’. אני לא קיבלתי סולם כזה…..” ואז הרבי נתן לו את השטר של הדולר. לאחר מכן הבחור ירד לאולם הגדול ב- 770 ,התיישב על אחד הספסלים ופרץ בבכי. אחרי כמה זמן באתי אליו ושמעתי אותו אומר בינו לבין עצמו : “Finito” (נגמר באיטלקית) במחשבותיו, זה מה שהוא התכוון לומר לנערה הלא יהודיה.
לאחר חזרנו לאנטוורפן הוא לא רצה לשוחח עימה ולומר לה שהחליט לנתק את קשריו איתה, כי לא היא מעוניין לדבר איתה. הוא כתב לה מכתב שהוא החליט להיפרד ממנה. עזב את בלגיה ועבר לגור בישראל. הגויה הצעירה הגיעה לאנטוורפן על מנת לחפש אותו אך חזרה בידיים ריקות. כיום הוא מתגורר בישראל והקים בית יהודי אמיתי.
