נולדתי בצרפת למשפחה דתית ספרדית עם מעט זיקה לחסידות חב”ד וברסלב, בגיל 6 עליתי עם משפחתי לארץ. למדתי במסגרות דתיות, בבית ספר יסודי באשקלון העיר בה התגוררנו, בתיכון עברתי לפנימייה. בסוף לימודיי השתלבתי בענף הכדורגל בקבוצת נערים מקצועית, בהמשך התגייסתי לצבא כלוחם בחיל השריון. לאחר תקופה קצרה גברה בי התשוקה לשוב למגרש, ועברתי לשרת בתור תומך לחימה, ואז במקביל יכולתי לשחק כדורגל. לאחר שהשתחררתי שיחקתי עוד חצי עונה וטסתי לחו”ל לעבוד במכירות ושם נשארתי שנתיים וחצי, עד לשינוי הדרמטי בחיי.
מאז ומתמיד הייתי אדם אנרגטי ומלא עוצמות, מטבע הדברים בלימודים –
היה לי מאוד קשה לשבת וללמוד, אף שמבחינת יכולות והשיגים הייתי מהטובים ביותר. בזמן התיכון בפנימיה הפסקתי להשקיע בלימודים ורוב הזמן הייתי מבלה עם החברים, או במגרש הכדורגל.
אט אט עזבתי את הדת, תחילה את הנחת התפילין הייתי מונח כולי במגרש כדורגל בקבוצת הנערים של הפועל אשקלון. המשחקים היו בשבתות והייתי נאלץ לסועה באוטובוס עם הקבוצה, ומאז ירד לי הרגש לכל ענייני תורה ומצוות, ומצאתי את עצמי נוהג כאדם שאינו שייך לדת כלל.
כששהייתי בצרפת הייתה לי איזה אפיזודה של השגחה פרטית כשהלכתי לבית הכנסת בחג השבועות הייתי שם כל הלילה. ובבוקר אחר התפילה נכנסתי לאחד החדרים שם היו ספרי לימוד, לקחתי ספר והתחלתי לקרוא. תוך כדי קריאה בספר אני חושב על הקב”ה, פתאום הגעתי למסקנה שיש דרך אמת ואני רחוק ממנה. ככה במשך כמה שעות אני יושב אחוז שרעפים והגעתי להחלטה שאני עוזב את העבודה (שהכניסה
לי כסף רב) וכן את אורח החיים שבו אני חי וניכנס לישיבה.
חזרתי לארץ ואחרי שבוע נסעתי לישיבה בצפת, הייתי שם שבת ולאחר השבת דיברתי עם אחד הרבנים (הרב
יוסי דניאל) שבמהלך השיחה הוא סיפר לי על הישיבה בירושלים ‘ישיבת חב”ד רוממה’ על אופי הישיבה ושכמות הלומדים שם בדיוק מתאימה לבעל תשובה העושה את צעדיו הראשונים. שם ניתן יחס אישי הכוונה והדרכה
מדויקת לדרך חדשה ובטוחה. ואז ראיתי את יד ההשגחה המובילה אותי לישיבה שאכן תתאים לי בכל המובנים ושם אוכל להתפתח ולבנות את אישיותי. ואכן בדיוק כמו שאתם מבינים תוך יום יומיים ארזתי את חפצי ונסעתי מצפת ישירות לירושלים. ושם נשארתי ללמוד במשך שנה וחודשיים. על פניו נראה שהכל עבר חלק ולא היו קשיים בדרך לעמוד ולהתמיד במשך שנה וחודשיים!! אך לא בדיוק, המעבר מחיים שהגשמיות וענייני עולם הזה הם העיקר לחיים של רוחניות ואמת, זהו מעבר חד וזה מגיע עם הרבה קשיי הסתגלות ועבודה פנימית.
אחד הקשיים היה לחיות ולהיפתח לאנשים שלפני זה לא עלה בדעתי שאתקרב אליהם, ופתאום אני מוצא את עצמי משתלב, לומד וחי איתם.עד שהבנתי שאמנם יש אנשים שונים ממני, אך כולנו חיים את אותה אמת. מלבד זה היו עוד קשיים (שלא כאן המקום לפרט) אבל עם כח התמדה הליווי הצמוד והשיחות האישיות של הצוות המסור בישיבה, – שמשקיע את כל כולו לעזור לכל בחור שבמסגרת – צולחים את התקופה הזו בדרך הטובה ביותר. כאן מקבלים בנוסף לכלים הלימודיים המעולים גם דרך והכוונה איך להתמודד עם כל מיני מצבים בישיבה ומחוץ לה, דבר שלא מובן מאליו ולא ניתן לקבל במקום אחר. ממצב של בריחה מהתמודדות התחלתי
להתמודד מול האתגרי החיים בכיף ובשמחה. אחרי שסיימתי שנה וחודשיים ברוממה נסעתי שוב לישיבה בצפת.
