לכבוד חג ‘פסח שני’ י”ד אייר, הגיע להתוועד בישיבה המשפיע הרב טוביה בולטון אשר אגיע הישר מארה”ב.
מה ענינו של פסח שני –
בחג הפסח (חג החירות) בזמן שבית המקדש היה קיים, היה מצווה להקריב את קרבן הפסח ביום ט”ו ניסן. למרות זאת היו מקרים מגוונים שהעולים לא יכלו להקריב את הקרבן (קרבן משום – קירוב, להתקרב אל ה’) אז ניתן לבנ”י חג פסח שני כהזדמנות נוספת להקריב את הקרבן.
מפה אנו לומדים: שאין דבר האבוד ושתמיד ניתן לתקן, תמיד אפשר להתעלות, יש תקווה, ואפשר לנצח.
הייתה ההתוועדות מרתקת ביותר ועם המון חוש הומור, ניגונים, והמון סיפורים מרתקים. הרב בולטון (שהוא בעצמו בעל תשובה) עורר את הבחורים על הנק’ של אהבת ישראל ועל זה שבכל חבר או אדם קיים מעלה אישית וטובה שרק אצל אותו יהודי פרטי היא קיימת. ואם נתבונן, ואפילו אולי טיפה נתאמץ – נמצא את אותה נק’ טוב אלוקי אצל החבר.
סיפור מעניין ומאוד משעשע שהרב סיפר לנו שקרה לפני- 20 שנה. היה זה כשהוא היה בטיסה וחשב האם יש פה יהודים שאוכל להניח להם תפילין בזמן שהם במטוס. ואז הרב סיפר שבתוכו עלה מחשבה מנגדת “אין פה אף יהודי. חוץ מזה, מי בכלל מניח תפילין ליהודים במטוס?!”. נחשו מה? הרב החליט לא לתת מקום לאותה המחשבה, ולקום בתוקף ולבדוק האם ישנם יהודים במטוס שלא הניחו תפילין עדיין. ככה עבר בין האנשים והסתכל ימינה/שמאלה. לבסוף מצא מישהו ושאל אותו: “אר יו ג’וייש?” הבחור:”יס” הרב: “האם הנחת תפילין היום” הבחור ענה: לך לך “גו גו” “מה זה תפילין?!” פתאום החבר של אותו הבחור אמר: “אני יניח!” ואז גם הבחור השני אמר: “אוקי, אם החבר שלי מניח, אז גם אני אניח”.
לאחר מכן הרב המשיך לחפש יהודים במטוס ולאט לאט התחיל להתברר לו שבמטוס יש קבוצה ענקית של יהודים שבחיים שלהם לא ראו תפילין (קיימים בארה”ב יהודים שלעט עתה מרוחקים מאוד מיהדות וגרים במקומות רחוקים מאוד באמריקה) ובנוסף קיימת במטוס קבוצה גדולה מאוד של מסיונריים ימ”ח.
הרב התחיל לשאול את הסובבים “הנחת תפילין היום?! נחשו מה? הרב הניח לקרוב ל-20 יהודים שמהבר מצווה או בכלל לא הניחו תפילין.
בהמשך פנה אל לרב אדם יהודי זקן מופלג שביקש להניח תפילין ובנוסף הרב שם לב שלאותו יהודי מאוד קשה לדבר ולנוע בגלל גילו המופלג. הרב: “בשמחה” ועזר לו להניח את התפילין וישר המשיך לבדוק אחר עוד יהודים שלא הניחו במטוס. הרב מספר: “לאחר חצי דקה פתאום אני שומע את כולם שרים: הבאנו שלום עליכם, הבאנו שלום עליכם ומוחאים כפיים”. הרב: “הסתכלתי סביב סביב להבין מה קורה פה ומאיפה מגיעה השירה ולמה?” הרב מספר: “פתאום ראיתי את אותו יהודי זקן מופלג רוקד וקופץ מצד לצד במטוס והתפילין מונחות עליו, ושהנוסעים כל כך הופתעו מהאירוע ומרוב ההתלהבות פצחו בשירה ובמחיאת כפיים לאותו הזקן”
לאחר המקרה המפתיע ניגש לרב אחד המסיונריים שהיו על המטוס ושאל אותו לפשר הדברים. והרב אמר לו – שזה המצווה, מצוות התפילין שהחייתה את אותו יהודי ושהתורה היא אמת, הוא שמח בגלל המצווה! המצוות משמחות! הרב אמר שהתשובה עשתה רושם רב על אותו מיסיונר והשני ביקש מהרב את כתובת המייל כדי שהם ימשיכו לדבר דרך שם. ובאמת אותו מיסיונר שלח לרב מייל בו הוא מתפעל ואומר שהוא חשב על הדברים וכתב שבאמת יש אמת בדבריו, ושהוא ממש מתפעל מאותו אירוע.
לאחר מכן סיפר לנו הרב – שלפני כמה ימים אותו מיסיונר שוב כתב מייל (לאחר 20 שנה) שהוא עדיין מתפעל מאותו אירוע ועדיין חושב על זה.
לאחר הסיפור המרתק והמחזק הרב אמר לבחורים: “אתם מבינים מה קרה פה?! ממחשבה אחת טובה בזמן שהייתי במטוס, ברגע אחד. תראו כמה טוב וכמה אור יצא”
הבחורים פצחו בשירה וניגונים משמחים. ואחד הבחורים מזג לכולם לחיים. ההתוועדות נמשכה עד השעה 00:30 בלילה והרב המשיך וסיפר עוד סיפורים מרתקים הקשורים באהבת ישראל, כוחו של היהודי, לחיות מתוך משמעות. הבחורים יצאו מההתוועדות עם כוחות ותובנות על איך צריך יהודי לחיות וקיבלו החלטות טובות להמשך הדרך ועבודת ה’.
