הסליחות הראשונות- נאמרות במוצאי שבת לאחר חצות הלילה אבל בסמיכות לחצות.
בשאר הימים– הסליחות צריכות להיאמר במניין שב’אשמורת הבוקר’, ויש הנוהגים לומר הסליחות במניין שמתקיים מיד לאחר חצות הלילה, אמנם מנהגנו הוא- לאמרן במניין קודם תפילת שחרית(הזמן שבו
הרבי ירד לסליחות- היה בזה שינויים במשך השנים). בדיעבד, אם לא הגיע למניין שלפני שחרית- יכול לאמרן במניין כל היום. ומי שנאלץ לאמרן ללא מניין- צריך לנהוג באופן הבא:
לפני אמירת הסליחות
א. לפני אמירת הסליחות יש לברך ‘ברכות השחר’, ולפחות ‘ברכות התורה'(ויש להעיר- שמנהגנו לומר ‘ברכות השחר’ בבית).
ב. גם היחיד אומר את ה”אשרי” שבתחילת הסליחות- שהסליחות נסדרו על דרך סדר התפילה, וה”אשרי” הוא תחילת ‘פסוקי דזמרא’.
ג. כאשר מגיע לאמירת “א-ל מלך” וכו’ שלפני יג’ מידות- יכול לאמרו גם ביחיד, אבל אינו מזכיר התיבות “וזכור לנו היום ברית שלוש-עשרה” אלא מדלג עליהן(וה”ה בכל סליחה שמוזכר בה י’ג מידות).
ד. כאשר מגיע לי’ג מידות הרחמים עצמן- אין לו לאמרן ביחיד, ומנהגנו שאפי’ לא לאמרן בטעמי המקרא- אלא מדלג עליהן.
ה. כאשר מגיע לנוסח הסליחות שבלשון הארמית(כגון “מחי ומסי”,”מרן דבשמיא”)- גם זה אין לו לאמרן ביחיד אלא מדלג עליהן.
[ספר המנהגים עמ’ 54 . פסק”ת תקפ’א ב’. מעשה מלך עמ’ 245 . רמ”א תקפ’א
א'(וראה משנ”ב סי’ הנ”ל י’ד). לוח כולל חב”ד ע”פ שועה”ר מ’ו ח’. ‘שערי תפילה ומנהג’ סי’ ד’)ראה שם בנוגע להסמכת אמירת ה’קרבנות’ ל’ברכות השחר'(. גליון ‘התקשרות’ תי’ב או תל’ג (ראה שם בנוגע לאמירת התפילה עד ‘הודו’ בבית).
‘ליקוט טעמים ומקורות לסליחות'(שם מביא ב’ טעמים לאמירת “אשרי”). מט”א: תקפ’א י’ז(ודלא כהמשנ”ב תקפ’א ד’ בשם הפרמ”ג בא”א בשם הלבוש), כ’א (כפסק הט”ז וכך פסקו המשנ”ב והקצוש”ע. שו”ע תקס’ה ה’ (ראה ספר ‘הלכות ומנהגי חב”ד’ עמ’ 301 הע’ 68 , ופסק”ת שם). לוח כולל חב”ד ע”פ שועה”ר
ק’א ה’. משנ”ב תקפ’א ד’]
