תשובה בקרון הרכבת

מחלון רכבת האקספרס המהירה נשקף נוף מרהיב ביופיו. היא יצאה מפריס וחלפה על-פני ערים שונות בצרפת,

איטליה וגרמניה, לעבר תחנתה הסופית בפטרבורג שברוסיה. באחד התאים ישב בנו של אדמו”ר הרש”ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, הלוא הוא רבי יוסף-יצחק שניאורסון, שלימים מילא את מקום אביו.

הוא נשלח אז על-ידי אביו לכמה שליחויות חשאיות לטובת הכלל, במספר מדינות. כעת שב מביצוע משימה חשובה בפריס, ונסע לפטרבורג, שם עמדה להיערך אסיפת רבנים חשובה.

את זמן הנסיעה ניצל ללימוד ולתפילה, לתכנון צעדיו ולכתיבת רשימותיו. לעת ערב יצא מתאו ופנה אל קרון המזנון כדי ללגום כוס תה. ליד אחד השולחנות ישב אדם בגיל העמידה, בעל תווי פנים יהודיים, וסעד את ליבו

בבשר וביין. מראה היהודי המפטם עצמו במאכלי טריפה וביין-נכרים חרה לו מאוד, אולם הוא לא אמר דבר.

פתאום קם האיש ממקומו וניגש אליו. הוא הושיט את ידו לשלום ורבי יוסף-יצחק הושיט לו יד מהוססת. “האם אתה הוא בן או נכד של הרבי המהר”ש (רבי שמואל, האדמו”ר החמישי) מליובאוויטש?”, שאל.

“כן, אני הוא נכדו”, השיב רבי יוסף-יצחק, מופתע. רעד חלף בגופו של האיש ודמעות הופיעו בזויות עיניו. ללא אומר ודברים הנהן בראשו ושב למקומו.

השכם בבוקר עצרה הרכבת לזמן מה בברלין ואחר-כך המשיכה בדרכה. רבי יוסף-יצחק סיים זה עתה להתפלל, כשנכנס לתאו דייל הרכבת ושאל אם אפשר להכניס פנימה נוסע שמבקש לראותו. רבי יוסף-יצחק, ששיער במי מדובר, הסכים. האיש נכנס ופרץ בבכי עז. “עשו לי טובה והשאילו לי את התפילין שלכם”, אמר לבסוף בקול רועד.

רבי יוסף-יצחק מסר לו את התפילין ויצא מהתא. שעה ארוכה נשאר האיש בפנים, כשהוא שופך את ליבו בתפילה ממעמקי הלב. לאחר התפילה ביקש להשאיר לו את הסידור, ופנה לחדרו.

אחרי-הצהריים חזר האיש, עיניו אדומות ופניו חוורים וסיפר את סיפורו: שמו י”מ. הוא נולד בעיירה סמוכה לליובאוויטש, לאביו ר’ לייב שנמנה עם חסידיו של הרבי המהר”ש. כשהיה כבן חמש-עשרה לקחו אביו עמו

לראש-השנה בליובאוויטש. הימים שעשה בצילו של הרבי הטביעו בו חותם עמוק. אבל אחר-כך נגרר אחר בני-נוער אחרים בסביבתו. הוא הלך ללמוד בבית-ספר ממשלתי ואט-אט התנתק מבית אביו.

כעבור זמן הצטרף לאגודה שחבריה כינו את עצמם ‘פרוגרסיסטים’ (שואפי קידמה). היו אלו צעירים יהודיים שביקשו לסייע לצורכי בני- עמם, אם כי לאו-דווקא ברוח היהדות.

באותה עת התפרסם המהר”ש במלחמתו למען יהודי רוסיה ובהגנה על צורכיהם הדתיים. הצעירים הללו חשו אפוא אהדה אל הרבי, שאמנם היה רחוק מהם בדרכיו, אבל קרוב בכמה ממטרותיו.

באחד הימים נודע להם על מזימה אפלה הנרקמת בין שר הפנים הרוסי לבין שרי המחוזות קייב וצ’רניגוב, שנועדה לפגוע ביהודים ובזכויותיהם. בדיוק באותם ימים הגיע הרבי המהר”ש לפטרבורג. חברי האגודה החליטו

לשתפו במידע שברשותם, ואולי יצליח הוא לסכל את המזימה. י’ נשלח מטעמם לבית-המלון סראפינסקי, שם שהה הרבי.

לאחר המתנה ממושכת נתקבל אצל הרבי. למרות שמונה השנים שחלפו מאז שביקר בליובאוויטש עם אביו, זיהה אותו הרבי ומיד. “העודך זוכר את מאמר החסידות ששמעת בליובאוויטש?”, שאלו הרבי. הוא הסמיק

מבושה וחש שמעיו מתהפכים. לאחר מכן עבר הרבי לדון עמו בענייני הכלל.

מאז הוסיפו חברי האגודה, באמצעות י’ שליחם, לעמוד בקשר עם המהר”ש ולשתף עמו פעולה בענייני כלל-ישראל.

האיש נשם עמוקות ואז המשיך: “באחד ממפגשיי עם סבכם, הסב הרבי את השיחה על מצבי הרוחני ועל שורשיי ומשפחתי, ואז אמר: ‘כמה יכול יהודי לשוטט בעולם? – חמישים שנה, חמישים וחמש שנה; גם את רתיחת הדם ואת תאוות הגוף צריך לדעת להגביל. זכור מי אתה ואל תשכח את צור-מחצבתך!’… משפטו זה חדר למעמקי ליבי.

“כשנה מאז פגישתי זו עם סבכם, עדיין הייתי נתון תחת השפעתה. השתדלתי להישמר מאכילת טריפה ומאיסורים נוספים. אולם הזמן עשה את שלו וגם סבכם נפטר, ואני חזרתי לסורי.
“והנה, אתמול, בעודי יושב בקרון, הרמתי את עיניי ולפתע ראיתי אתכם. לרגע נדמה היה לי כי אני שב לראות את פני הרבי, שכן אתם דומים לו להפליא! כל הלילה לא הצלחתי להירדם. לנגד עיני צפו ועלו שוב הפגישות עם הרבי. במיוחד היכה בי זיכרון הדברים שאמר לי: ‘כמה יכול יהודי לשוטט בעולם? – חמישים שנה, חמישים וחמש שנה’… ואך לפני ימים אחדים מלאו לי חמישים וחמש שנה!”…

סופו של אותו יהודי, שבעקבות אותה פגישה ברכבת שב בתשובה שלמה. בגיל
חמישים וחמש התנתק מסביבתו וקבע את מושבו באמסטרדם שבהולנד, שם נפטר

כיהודי כשר.

השאר תגובה

חדש: שאלון הכוונה רוחני

לבעלי תשובה ומתחזקים

עוד מאמרים

אז מה מצב הנשמה שלך?

הירשם וקבל ישר למייל את העלון השבועי של ישיבת “ופרצת”. בעלון חיזוקים ודברי תורה וגאולה ישר לנשמה.

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט