במענה למכתבו.. מלא התאוננות ומתאר מצב עצמו בצבעים הכי שחורים. ולפלא שלפי שעה נעלמו ממנו דברי רבינו הזקן בעל התניא – פוסק בנסתר שבתורה – והשולחן ערוך – פוסק בנגלה דתורה בספרו תניא קדישא, שכל ענין של יאוש ועצב הרי זה מפיתויי היצר ותחבולותיו לבלבל את האדם מעבודת הבורא.
ומבאר בהנ”ל גם כן שלפום גמלא שיחנא, ולכל אחד נתנה היכולת הכח והאפשריות לילך בדרך התורה והמצוה ולילך מחיל אל חיל. ומה שכותב על דבר אור ופנס להאיר הדרך האפלה – אין הדרך אפלה כלל וכלל. כי ברורים העניינים לפרטיהם בשולחן ערוך ובספרי החסידות, ואפילו גם בהנוגע לפרטי פרטים אשר היצר מטיל ספק, גם לזה כמה עצות יעוצות.
ושתי עצות עקריות:
א. ידוע פתגם אדמו”ר האמצעי, להיות לו חבר טוב אשר ישוחח בענינים הרוחנים, אשר אז הם שתי נפשות אלקית על נפש בהמית אחת.
ב. הבחינה מאיזה צד באה התחבולה, בכל דבר המועיל ומביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהיה – אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה – הוא רק מתחבולותיה של הנפש הבהמית (ראה היום יום כ”ג סיון)
ויהי רצון שתיכף לקבלת מכתבי זה, יסיח דעתו לגמרי מאנחות וירבה בפעולות. ואם כפתגם רבותינו נשיאינו, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, על אחת כמה וכמה שכמה פעולות טובות מהסדר דאנחות. ובמשך זמן קצר יראה שטעה לגמרי בתאור המצב שבמכתבו, ובלבד שילמוד בהתמדה ושקידה, וישמור סדרי הישיבה, וישפיע גם על חבריו שי’ בזה. חנוך לנער (כ”ג סיון תשי”ח – אגרות קודש חלק י”ז עמ’ קפ- קפא)
רוצה לדעת ולהיכנס לעולם התשובה על באמת?! היכנס לעמוד: ישיבה לבעלי תשובה
